24/11/2024
“איך מהמחשבה על עבודה במשמרת הקרובה, שעשתה לי קר נורא בקצוות הידיים והרגליים הגעתי להתייעלות בעבודה?”.
אני אחרי חופשה באורך של שבוע ממשמרות בעבודה. היה כיף.
בהתחלה לא עיכלתי שאני בחופש, ואז הוא נמשך הרבה זמן. יש עוד 4 ימים עד המשמרת הבאה, ויש לי “ציפייה-רעה”. מרגישה שממש עושה עוול לעצמי. ממש מרגישה שאם לא הייתי חושבת על החזרה לעבודה בתור דבר מאיים, או אפילו שגרתי, אז הייתי הרבה יותר בקלות חוזרת אליה בשמחה ובציפייה טובה.
נוכחות של שגרת העבודה משדרת אליי את הנוף בזמן העבודה – אזור המסופים, הצוות, הלקוחות. אני אצטרך להיות אסופה ויותר מדויקת, מוכוונת מטרה, להיות עובדת טובה, וזה עושה לי קווץ’ בלב. פחות להיות “איך שבא לי”.
חשבתי על התמודדות עם התמרת של איכויות כאלה. את האיכות- “איך שבא לי”, לאיכות -עובדת טובה. נתתי לחשיבה לעלות בתוכי. עלה לי הרעיון לחשוב על דברים כיפיים בעבודה – קודם כל, המשכורת שבצידה, דבר נוסף הוא שזמן עובר מהר ואין דאגה משעמום, דבר שלישי הוא ה”תקתוק” בעבודה. ככל שאני יותר מתוקתקת בעבודה, זה גורם לי להרגיש את הדברים החיוביים יותר – דיוק, מוכוונות מטרה = שאני עובדת טובה.
אז אני מניחה שצריכה למקד את המחשבה, ב-איך להיות מתוקתקת. בשיטת העבודה.
בעבודה יש כמה שלבים: קבלת לקוח. רישום פרטי לקוח, בין אם הוא לקוח רשום וגם אם לא. הרישום יוצר הזמנה במחסן. יש זמן המתנה עד שהחבילה/מארז מגיעים. כשחבילה מגיעה אליי, אני צריכה להכניס אותה לרשימה משלי. זה אומר לברקד את המוצרים בה, להעביר אותם בקורא הברקודים. ואני לא בטוחה איך עושים את זה זריז.
התקשרתי למנהלת שלי לשאול אם אפשר לבוא ללמוד על זה. נראה מה היא אומרת…
דיברתי איתה בטלפון לבקש ללמוד על “תקתוק” מבנות אחרות/ותיקות יותר.
היא החזירה לי בתשובה שבשמחה. באתי עוד באותו היום.
27/11/2024
העובדות האחרות אמרו שבסופו של דבר, לכל אחת מהן שיטה משלה.
אחת ותיקה מאוד אמרה שהיא מעבירה את קורא הברקודים על המוצר קופצת במחשב מנקודה לנקודה בעזרת העכבר בזריזות ומכניסה את הפריטים. במידה והמוצר לא נכנס לרשימה, היא מכניסה את המספר ידנית במקום המיועד לכך. מישהי אחרת אמרה שלא משנה לה איזה פרטים יש לה, העיקר שהיא מפעילה את התוכנה של המוצרים, לפני שיש עוד מוצר לברקד – זה מקצר תהליכים. הסברתי לה שכשאני עובדת על מסך אחר -לא מסך הבירקוד, אלא המסך של הכנסת פרטי הלקוח, אני שוכחת להחליף ביניהם וסורקת עם קורא הברקודים את המוצרים לתוך המקום בו אמור להיות רשום שם הלקוח. זה ממש עושה בלגן במחשב. היא אמרה שפשוט צריך להתרגל. סימנתי לעצמי את זה כהרגל שאני צריכה לפתח.
עוד דבר שכולן אמרו, זה שהלקוח יכול לחכות בסבלנות בתור עד שאני מכניסה את הפרטים של הלקוח והפריטים עצמם כמו שצריך, כי צריך לעשות את זה בצורה טובה, למרות הזמן שזה לוקח. כל מי שבחלל רואה את התור, ויודע שהתור לוקח זמן. הוא כבר שם איזה זמן. וזה נכון, לקוחות בדרך כלל לא מתעצבנים או מתווכחים בשלב הזה, אלא שמחים שהגיע תורם. הם קצת “יורים עליי” את הפרטים המזהים שלהם. אז אם אני ארגע ואפעל יותר במתינות זה ישפיע כהד בחלל (אני הרבה פעמים אומרת “רק שנייה, רק שנייה” בשלב שמתחילים לומר פרטים מזהים).
01/12/2024
זה באמת הצליח לי. הפסקתי להגיד “רק שניה רק שניה”. אלא פשוט אומרת פעם אחת באופן רגיל: “שניה בבקשה”, והלקוח.ה מיד מבינים שאני מתפנה מהאיסוף הקודם. ומקווה שאמשיך שלא להיבהל מהתור הארוך או מלקוחות מלחיצים. על זה אולי בפוסט אחר…
מסקנה:
כשיש מיומנות שאני יודעת שאני לא עושה כמו שצריך, כדאי לי להתייעל. במקרה הזה, הצפתי את הצורך שלי מול המנהלת הישירה שלי. היא ואני קבענו שאין בעיה שאגיע ללמוד מבנות אחרות את סוג המיומנות ואת השיטות שלהן. ערך מוסף שלמדתי מהמקרה זה שכדאי להקשיב לעוד דעות ולניסיון של קולגות. למרות שהעבודה שלי לא מסובכת מי יודע כמה, רווח לי והגעתי לתובנה שבאמת כדאי להפנים: לקוחות צריכים לחכות לתור בסבלנות. אני כאן כדי לעשות לו.ה את החוויה הכי נעימה ויעילה במסוף. (ממש כמו שכתוב בפוסט “על תכלית אישית, ומציאת משמעות בעבודה בעיקר בזמני מלחמה“. אני רוצה להיות משמעותית בעבור אנשים אחרים בזמן העבודה שלי) אם זה לא אפשרי, אני רוצה להשתפר. בדיוק זה מה שניסיתי והצלחתי לעשות במקרה הזה.