על תקשורת בין עובד ומנהל: מילולית, לא מילולית, "דרמות" ומה שביניהן

כותבת על מקרה שהיה. אירוח בחנוכה של משפחה מורחבת, וההתאמות שהייתי צריכה מהעבודה. וכך היה…

הזמנתי אורחים ליום שבת, ובסופ"ש הזה הייתי אמורה לעבוד.

יצרתי לעצמי דרמה שלמה בראש ובמיינד:

אז בהתחלה שלחתי הרבה זמן מראש (שבוע וחצי) משמרות. ביקשתי ללכת מוקדם ביום שבת.

אבל, אחי הודיע שהוא מתגייס למילואים (עדיין מלחמת 7 באוקטובר ברקע) באותו היום שבת בערב.

אז הקדמנו את ההתכנסות אצלנו ליום שישי, תוך בקשה מהמנהלת בעבודה לא לעבוד באותו היום.

אמהמה

אחרי חצי שבוע בערך התחלתי להבין שלא אצליח לעבוד ביום שאחרי ההגעה של האורחים, כי עוד בני משפחה אישרו הגעה פתאום.

אז ביקשתי ממלווה שלי מטעם עמותה שמלווה אותי ביום יום, מה נקרא- מתאמת טיפול, ביקשתי ממנה בפגישתינו לעזור לי.

היא אמרה לי לכתוב למנהלת שלי ולבקש שלא לעבוד בכלל בסופ"ש של החג, ומקסימום, אקבל תשובה שמבקשת שכן אבוא בשבת. הכוונה, תשובה שלילית לבקשה שלי.

האמת היא שממש פירפרתי (רעדתי בגוף) מרוב סטרס-

הרי אני אמורה לעבוד בשבתות, זאת הגדרת המשרה שלי.

ועוד שיגעתי את המנהלת שלי עם לצאת מוקדם בשבת, ואז לא לעבוד בשישי וכן לעבוד בשבת.

ועכשיו אבקש שלא לעבוד בכלל……

הרגשתי כישלון חרוץ.

בלי ספויילרים, פשוט – הנה התפנית שבסיפור:

אז אמרתי, את מה שאני מאוד לא אוהבת להגיד לעצמי: "על החיים ועל המוות", ושלחתי למנהלת הודעה, "אפשר להתקשר רגע?"

היא חזרה אליי בשיחה כעבור עשר דקות, כאשר המלווה שלי עוד איתי בבית.

וביקשתי

והיא אמרה – אין בעיה רק תזכירי לי כשאעשה את הסידור לפני החג.

ועוד שאלתי על זה שחשבתי שהיא תתן לי בראש כל כך-

"רציתי לשאול, זה לא יותר מידי, זה לא מוגזם?"

והיא אמרה, כמו בלון שיוצא ממנו האוויר- "מה פתאום, רק תזכירי לי כשאכין את המשמרות".

אמרתי תודה רבה וסיימנו את השיחה.

רווח לי בצורה שלא תיאמן.

לפני כן, כמו שכתבתי רעדתי פיזית בגוף.

ואחר כך,

הבנתי את הפער הגדול בין הסרט שסיפרתי לעצמי בראש לגבי "מחויבות לתפקיד", לבין "גמישות התפקיד".

שמחתי, רציתי לתת לזה תוקף. ולא היה לי פנאי לכתוב.

אז עכשיו אחרי החג מצאתי זמן.

הנה אני בהכרת תודה: על מקום העבודה, על המנהלת המכילה, עליי שאני אחראית.

רציתי לכתוב על הפער הזה, בין מה שאנחנו מספרים לעצמנו בראש לפעמים לבין המציאות.

הרי אני מודעת עקרונית, שמה שאדם אחר חושב אני לא יודעת. אבל זאת לא הנחת העבודה שלי לרוב, כשחושבת על סיטואציות שצריכות לקבל פתרון כמו הדוגמא של בניית משמרות לחג.

אחרי שביקשתי מהמנהלת שלי פעמיים בקשות מיוחדות בקשר למשמרות שלי, הרגשתי שאני כנראה "מטרילה" אותה. אבל רגשות לחוד ואמיתות לחוד. היא לא הרגישה "מוטרלת". אלא שאני מדייקת עבורי את הצרכים שלי לחג. כנראה שבנוסף לזה המנהלת מספיק מכילה להבין את הבקשה השלישית שלא לעבוד בכלל בחג (אעפ"י שלזכרוני היה מיעוט עובדות בחג).

ובאמת שברגע שהיא אמרה בשיחה בצורה פשוטה: "מה פתאום, רק תזכירי לי לפני הסידור/החג", כל כך הבנתי את גודל הדרמה שיצרתי לעצמי בראש.

אז להזכיר לעצמי 10 פעמים לפני שאני צריכה עזרה/בקשה:

1. הסיפור הוא קודם כל שלי בראש, היא כרגע לא מודעת אליו.
2. ברגע שהיא תהיה מודעת אליו היא תגיב אליו.
3. אין לי שליטה על מה שהיא תגיד.
4. סביר שזה יהיה פחות דרמטי ממה שאני מתארת לעצמי.

ויש לי טיפ: מידי פעם, נניח פעם ברבעון, בקשו מהמנהל.ת שלכם "שיחת הערכה". חידוד של ההערכה טובה בראייה של המנהל/ת, וכן, גם מה אנחנו עושים/ות פחות טוב. וחשוב- הרגעת הפאניקה שאולי אני לא מספיק טובה. סטייל- הולכים לפטר אותי כי יש לי כל הזמן עניינים עם משמרת פה משמרת שם.